גרסה להדפסה
דרושים מתנדבים
לפרטים לחץ כאן

«נובמבר 2017»
אבגדהוש
1 2 3 4
5 6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28 29 30

מידע

שתף |

הגדרות

הגדרות
סם הוא כל חומר כימי אשר גורם לשינויים גופניים, רגשיים וחשיבתיים. חומרים המשפיעים על המצב הנפשי קרויים חומרים פסיכו-אקטיביים. חומרים אלה מופיעים הן בתרופות והן במה שקרוי "סמי רחוב". כאשר חומר פסיכו-אקטיבי ניתן כתרופה הוא ניתן למטרות רפואיות ותחת פיקוח מקצועי. אדם הצורך סם לא למטרות רפואיות אלא בכוונה לשנות את התחושה ומצב הרוח, עושה בחומר שימוש לרעה. על פי התפיסה הרווחת כיום בישראל וברוב ארצות המערב - שימוש לרעה בסמים פוגע ביחיד ובחברה ולכן הוא אסור על פי החוק.
החלוקה המקובלת של סוגי הסמים והחומרים הפסיכואקטיביים בקרב העוסקים בתחום מדעי ההתנהגות מתבססת בעיקרה על פי השפעותיהם על המשתמש. לפי שיטת מיון זו נהוג לחלק את החומרים הפסיכו-אקטיביים לארבע קבוצות עיקריות:
1. סמים המדכאים את פעילות מערכת העצבים המרכזית ובהם אלכוהול, תרופות שינה ותרופות מרגיעות.
2. סמי הזיה (הלוצינוגניים) ובהם אל-אס-די, מסקאלין (קקטוסים), פסילוסיבין (פטריות הזיה), דטורה ודומיהם ואף סמי קנבוס (חשיש ומריחואנה). בשל השימוש הנפוץ בחשיש ובמריחואנה מתוארים סמים אלה בנפרד מסמי ההזיה האחרים.
3. סמים המעוררים וממריצים את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית, בהם אמפטמינים, ספידים, פופרס (סוג של חומרים נדיפים), קוקאין וקראק, אקסטזי וכן קפאין וניקוטין.
4. חומרים משככי כאבים, הקרויים גם נרקוטיים, בהם אופיום, הרואין, קוק פרסי וחומרים נרקוטיים סינטטיים, כגון מתדון (אדולן)
נסקרים חומרים פסיכו אקטיביים נוספים, בהם חומרים מסיסים ונשאפים (חומרים נדיפים), סמים מעוצבים (שחלקם מעוררים או מעוררי הזיה), סמים בוני שרירים, הסטרואידים, הנמצאים בשימוש בקרב ספורטאים, והסמים שאינם סמים עפ"י חוק, כגון ניקוטין וקפאין.

סבילות - הסתגלות הגוף לסם
תגובות האדם לסם אינה תלויה רק בעוצמתו של הסם ובכמויות הסם שהחדיר האדם לגופו, אלא גם במידת רגישות המערכות הגופניות והנפשיות שלו לסם הנדון. אין אנו יודעים כיצד מווסת הגוף את רגישותו לחומרים כימיים שונים, אולם קיימת הנחה שמדובר במנגנון שמקורותיו מולדים. מנגנון זה מופעל כנראה שעה שהאורגניזם נחשף לחומר מסוים במשך תקופה ממושכת. חשיפת האורגניזם לסם גורמת בדרך כלל להפחתת רגישות הגוף לסם. תהליך זה נקרא סבילות (tolerance) והוא מתבטא בפועל בהגדלת כמויות הסם הנצרכות לשם השגת החוויה המצופה. מנגנון זה מתבטא בתפקודן של שתי מערכות גופניות עיקריות. האחת היא מערכת העצבים המרכזית הקשורה לתופעת הסבילות התפקודית.
הסבילות התפקודית מתרחשת כאשר המוח או אזורים מסוימים בו מסתגלים לסם באופן שמפחית את השפעתו. מידת ההסתגלות של מערכת העצבים המרכזית לסמים השונים אינה אחידה. יש סמים שאליהם מסתגלת מערכת העצבים המרכזית במהירות ולאחרים באיטיות, אך בכל מקרה גורמת ההסתגלות לצורך להגדיל את הכמות הנצרכת על מנת לחוות את ההשפעה המצופה. הסתגלותה של מערכת העצבים המרכזית מועברת, לעתים קרובות, גם לסמים אחרים השייכים לאותה קבוצה פרמקולוגית או שהשפעתם עליה דומה. לתופעה זו קוראים סבילות צולבת תפקודית. למשל, אדם המשתמש באופן קבוע בתרופות שינה או בתרופות הרגעה מפתח סבילות גם למשקאות אלכוהול. לכן, עירוב של תרופות שינה ואלכוהול עלול לגרום, לעתים, להרעלה ואף למוות.
המערכת האחרת המושפעת על ידי מנגנון זה היא המערכת המטבולית, ובמקרה זה אנו מזהים את הסבילות המבנית. הסם המוחדר לגוף מפורק ולאחר מכן מורחק על ידי מערכות גופניות שונות בתהליך הקרוי מטבוליזם. בעקבות שימוש חוזר ונשנה בסם, מגבירה המערכת המטבולית את פעילותה, הסם מתפרק במהירות רבה יותר והשפעתו מתקצרת. המשתמש, השואף להאריך את משך ההשפעה של הסם, ייטה להגדיל את הכמויות הנצרכות או להשתמש בסם לעתים תכופות יותר, או ינקוט בשני הצעדים כאחד. גם במערכת המטבולית קיימת סבילות צולבת המתרחבת מסם אחד לסמים אחרים בעלי מנגנוני פעילות דומים; למעשה, פוחתת ההשפעה של כל הסמים מאותה קבוצה, מאחר שהגוף מפרק אותם במהירות רבה יחסית.
תופעה חריגה היא הסבילות הנסוגה, המתבטאת בהפחתת כמויות הסם שמחדיר האדם לגופו. ידועה התופעה שלאחר שנים רבות של שימוש כפייתי באלכוהול או בסמים אחרים מפחיתים חלק מהמתמכרים באופן ניכר את כמויות הסם שהם צורכים, ללא קשר לעוצמתה של ההתמכרות וללא מחשבה תחילה וכוונה מודעת. עדיין אין הסבר מניח את הדעת לתופעה זו.

תלות והתמכרות
מהי תלות בסם ומהי ההתמכרות לסם וכיצד הן מאובחנות ומובדלות משימוש שאינו מוגדר כהתמכרות?
דרכי האבחנה המקובלות כיום בעולם גובשו על ידי ארגון הפסיכיאטרים האמריקני ורוכזו בספר שמהדורתו האחרונה פורסמה ב- 2000: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders DSM-IV-TR (Text Revision)


על פי מיון זה ההפרעות הקשורות לשימוש לרעה בסמים מתחלקות לשתי קבוצות אבחנה עיקריות:
הפרעות ישירות של השימוש בסמים, באלכוהול, בתרופות וכד´ הכוללת שתי תת-הפרעות: שימוש לרעה בחומרים פסיכו-אקטיביים (Substance Abuse), והפרעת התמכרות ותלות בחומרים פסיכו-אקטיביים (substance dependence).
תוצאות של השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים (substance induced disorders), כגון הרעלה (כולל מנת יתר), תסמונת גמילה, הפרעת חרדה, הזיות, פסיכוזות, מצבי רוח, דיכאונות וכד´.

הפרעות ישירות של השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים
שימוש לרעה בסם: שני קריטריוני אבחנה חייבם להתקיים בשנה שקדמה לבדיקה, על מנת לאבחן אדם כמשתמש לרעה בסם:
1. שימוש לא מסתגל בחומרים פסיכו-אקטיביים שגורם לפגיעה משמעותית בתפקוד ומתבטאת באחת מדרכים אלה או יותר:
• שימוש חוזר ונשנה בחומרים פסיכו-אקטיביים הגורם לכשל במילויו חובות האדם בעבודה, בלימודים ו/או במשפחה
• שימוש חוזר ונשנה בחומרים פסיכו-אקטיביים בנסיבות שבהן עצם השימוש עלול לסכן את האדם או את זולתו (למשל נהיגה בהשפעת סמים)
• הסתבכויות חוזרות ונשנות עם רשויות החוק בשל השימוש בסם
• המשך השימוש בסם למרות הבעיות המשפחתיות, החברתיות או הכלכליות הנגרמות כתוצאה מהשימוש
2. התופעות שנגרמו כתוצאה מהשימוש בסם ואינן תואמות את הקריטריונים של תלות המפורטות להלן.
תלות בסם: נקבעו שבעה קריטריונים לאבחון התלות בסם וההתמכרות לסם ולפחות שלושה מהם חייבים להופיע בשנה שקדמה להפניית האדם לאבחון:
• סבילות
• תסמונת גמילה (מתוארת בהמשך)
• נטילת הסם בכמויות העולות על הכוונה המקורית של המשתמש
• קיום שאיפה ורצון להפחית את כמות השימוש ולשלוט בדפוס השימוש (ללא הצלחה(
• השקעת זמן בדפוס פעילות זה - חלק ניכר מזמנו של האדם מושקע בהשגת הסם או בעצם היותו נתון להשפעת הסם
• פגיעה בתפקודים חברתיים, כלכליים, משפחתיים ואחרים.
• המשך כפייתי בשימוש למרות ה"ידיעה" כי השימוש גורם לפגיעה בתחומי חיים רבים.

תוצאות של השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים
קבוצת אבחנות זו כוללת את התופעות הבאות: הרעלה שמאופיינת על ידי הפרעות בתפיסה, בערנות, בהתנהגות הפסיכו-מוטורית, בקשב, בחשיבה ובשיפוט, ובהתנהגות הבינאישית; הזיות (דליריום), שכחה (אמנסיה), פסיכוזה, הפרעות במצב הרוח (דיכאון ו/או מאניה), ניסיונות התאבדות; התקפי חרדה ופאניקה, הפרעות בשינה, הפרעות בתפקוד המיני.
גישת המיון של ה-DSM שונה במקצת ממיון התופעות הפסיכיאטריות שגובש בעבר על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) המכונה ICD-10. מיון זה מבחין בין בני אדם המגלים תלות בסם (drug dependence) ואחרים הסובלים מהתמכרות (addiction).
התלות בסם מתבטאת בשני ממדים עיקריים: תלות גופנית ותלות נפשית.
התלות הגופנית היא מצב שבו הסתגל הגוף לנוכחותו של הסם, ובמקרים מסוימים מתקשה האורגניזם לתפקד ללא נוכחותו של הסם במערכת. אחד הביטויים לתלות הגופנית הוא התפתחות הסבילות לסם, כלומר הגדלה עקבית של כמויות הסם שהאדם נזקק להם. אך הביטוי הדרמטי ביותר לתלות הפיזית מופיע בעת הפסקה פתאומית של השימוש בסם. במצב כזה מופיעות תופעות לוואי גופניות (ולעתים אף נפשיות) הקרויות "תסמונת גמילה". עוצמתה של תסמונת הגמילה נעה מאי-נוחות גופנית קלה הכוללת תופעות כמו כאבים, הקאות, התכווצויות שרירים ועוויתות, ועד אובדן הכרה ולפעמים אף מוות. עוצמת תסמונת הגמילה תלויה בסוג הסם שנצרך ומידת התלות בו.
התלות הנפשית מוצאת את ביטויה בהתפתחות דפוסים של התנהגות כפייתית-הרגלית המתבטאת בשימוש חוזר ונשנה בסם ונובעת מרצון כפייתי לחזק את עוצמתה של החוויה הדועכת (של השפעת הסם) ולהפחית את עוצמת החרדה המתעוררת מהחשש שמא לא ימצא די סם. ככל שעוצמת החרדה עולה כן יקדים האדם להשתמש בסם באופן "המונע" את מצב החרדה; הממד ההתנהגותי מתבטא בהתפתחות דפוס התנהגות כפייתי המכוון להשגת הסם ולשימוש חוזר


גרסה להדפסה
© כל הזכויות שמורות 2006 ל הרשות למלחמה בסמים והאלכוהול באר שבע
קידום באינטרנטפרסום באינטרנטשירות 10בניית אתריםקידום עסקים באינטרנט